בסדרת "מחקרים מצחיקים",הוול סטריט ג'ורנל עוסק בהתבוננות פנימית על סימני קריאה במיילים ובהודעות טקסט, במיוחד ברמה המקצועית.אם נוסחאות מסוימות מחרידות, תהליכים אחרים עלולים לפתוח את הדלת לפרנויה, כמו מספר האנשים שניתן להעתיק בבקשה פשוטה, היעדר טופס אישור (התגובה המהירה המפורסמת) או שימוש מופרז באותיות מודגשות. או אותיות גדולות (
דחוף!!!).
לדברי מומחי תקשורת רבים,ה"שטוחות" של המייל(כלומר היעדר אפנון חזותי או קול) כברמחולל מתחכי קריאה יכולה להשאיר מקום להרבה פרשנויות (זה באמת דחוף או סתם בדיחה?).

לגבי סימן הקריאה, ישנם סוגים שונים של חרדה או סימפטומים פסיכולוגיים(כן כן). שימוש בסימן פיסוק זה יכול אפילו להוביל למודעות עצמית חזקה מדי,הרצון להבדיל את עצמו מאחרים אך גם, במקרים מסוימים, חוסר פתיחות. כתוצאה מכך, עבור אדם עם הרגל להתעלל בהם, היעדרותו יהווה גם גורם להפרעה בקרב אלה שהם מדברים איתם...
מחקר ישן באוניברסיטה מ-2016 (ניו יורק) כבר קבע זאתסוף משפטים עם אליפסות בטקסט עלול להתפרש כלא כנה. לדברי ד"ר סיליה קלין, פרופסור לפסיכולוגיה, המדיום הדיגיטלי הפך לעתים קרובות מדי לתחליף לשיחה מדוברת, ואנשים החלו להשתמש לרעה בסימני פיסוק כדי להדגיש את הטון ולא רק כדי לסמן את סוף המשפט... (הו, אליפסיס!?)
ובכן, כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להשתמש לרעה ב-FaceTime!!!