אם לא היית מול פראנס 2 אמש, אני מזמין אותך בחום להציץ בדו"ח האחרון שלחקירת מזומן, זמין בשידור חוזר דרומיהדף הזה.
הנושא של התוכנית היה די רחב, מכיוון שאליס לוסט ומרטין בודו התעניינומאחורי הקלעים של ייצור הטלפונים הניידים שלנו. מכיוון שתמיד צריך קורט סנסציוניות כדי ללכוד את תשומת הלב של הצופים, העיתונאים התמקדו בשתי נקודות מהותיות: התנאים שבהם מופקים חומרים מסוימים וגם עבודת ילדים.
כפי שניתן לצפות, התגליות שלהם לא מפוארות במיוחד עבור מותגים, והנאומים השיווקיים המשובחים שלהם כדי להעלות את המודעות לנושא.המפעלים שביקרו מעסיקים שפע של צעירים מתחת לגיל 16למרות קו הגנה מבוסס מההנהלה - שנשבעים על כבודם לבדוק תעודות זהות. אנחנו גם מוצאיםעובדים צעירים מאוד במכרות טנטלום אפריקאים, מרכיב חיוני בהרכב הסמארטפונים. אבל למבוגרים לא בהכרח טוב יותר: למרות הערך המשמעותי של מינרלים המופקים מהאדמה,עקירות נעשות באוויר הפתוח, בתנאי ימי הבינייםועם סיכוני מפולות משמעותיים לעובדים. בואו לא נדבר אפילו על משכורות או רווחים לכפרי הסביבה, שלא רואים צל של השפעה כספית מניצול.
הדו"ח גם מדגישבעיות סביבתיות עיקריות, במיוחד בהפקת ניאודימיוםנמצא במגנטים לטלפונים (כולל מכשירי אייפון). מפעלים הממוקמים בסין מייצרים כמויות של חומרים רעילים המשתחררים לשולחן המים ואשר מוזנים לאוכלוסייה המקומית, לרבות בעלי חיים. העיתונאים אפילו מוצאים את עצמם בעקבות השירותים החשאיים הסיניים (חלק מהסצנות מטורפות למדי), נאלצים ליצור הסחה כדי לנסות להשיג תמונות או אפילו תמציות של מים מזוהמים מסביב למפעלים שנבחרו.
אבל החלק הכי מצחיק - אם אפשר לומר זאת - נוגעהיחס של מותגים כאשר עיתונאים מציגים בפניהם את הממצאים שלהם. רובם פשוט מסרבים לראיונות למרות התזכורות של פראנס 2, ואנחנו רואים את זה יקריםאליז זורחתנאלץ ללכת לרדוף אחרי המנכ"לים של נוקיה, סמסונג ואחרים בתום ההערות המרכזיות או במהלך תערוכות שבהן הם מופיעים בצורה חופשית יותר. אפילו יותר מפתיע, שמות גדולים מסוימים - כמו כאן נוקיה, בבעלות מיקרוסופט - מדגישים בבירור - בפרסומות ובאסטרטגיית התקשורת שלהם - את הכבוד שלהם לאקולוגיה ולתנאי העבודה בכל שרשרת הייצור. אך מול הגילויים הללו ולמרות הרצון המוצהר לשקיפות,נוקיה מסרבת מכל וכל לחשוף את רשימת הספקים שלהאו אפילו להבטיח לחקור את המסמכים שהובאו לאור. THEהודעה שפורסמה על ידי Microsoft Franceבעמוד הפייסבוק שלה הבוקר (בעקבות התוכנית) היא דוגמה טובה לכך: אנחנו מגיבים, אבל בלי ממש לתת פרטים מדויקים, ומנסים להרגיע את המעריצים שלנו עם פירואטים יפיםמרטין בודודחף את סגן עד כדי יציאהצופה בביל גייטס עצמו-שעדיין יושב במועצת המנהלים של מיקרוסופט- ואתה בהחלט חייב לראות את פניו, כשהעיתונאי שואל אותו את השאלה - עליה הוא מסרב לענות, למרות התדמית הפילנתרופית שהוא מנסה לשדר כמיטב יכולתו.
כל חברינו העיתונאיםהיי-טקהיו משועשעים לראותאליז זורחת תתפלא שסמסונג מזמינה עיתונאים, כל ההוצאות ששולמו (טיסה, מלונות וכו') לכנס המצגת של Galaxy S5. עם זאת, הנוהג נפוץ (לא רק בסמסונג ולא רק במגזר זה), במיוחד מכיוון שכל היצרנים הללו בדרך כלל מספקים טלפונים לעיתונות לצורך הבדיקות שלהם. כתוצאה מכך, הדוח מרמז שהתקשורת המתמחה מעדיפה להימנע משאלות זועמות ופשוט לקדם מוצרים. למען האמת - אני מדבר במיוחד עבור התקשורת המקוונת או הברווזים הקטנים - לרובם אין אותם אמצעים כמו ל-France 2 לבצע חקירות כאלה. עם זאת, הדו"ח מראה בבירור באיזו מידההתקשורת של הקבוצות הללו נעולה, ומכיוון שקשה לגשת לאיש האחראי הקטן ביותר מחוץ לכנסים מאסטרים,אם לבעיות ייצור או אפילו פשוט ביחס למוצרים עצמם.
הפרק הזה שלחקירת מזומןסוף סוף מסתיים בחילופי דברים מדהימים במשרדו של נציב המסחר האירופי, האיש במקורו של פרויקט המאפשר לחברות לתת דין וחשבון, במיוחד על הבעיה שלמינרלים בדם
. גם אם תמיד קשה להסיק מסקנות מחילופי דברים לא שוויוניים שנמשכים דקות ספורות בלבד (העיתונאים, בעלי דמויות תומכות, ניצלו מעט את עמדתם...), אנו רשאים לתהות על אודותההשפעה של השדולים השונים של יצרנים גדולים על הנציבות האירופית, מה שיכול עם זאת - כפי שעשתה ארה"ב - לאלץ את האחרון להשיג אספקה משותפים שהם קצת יותרמנקהעל כיבוד תנאי העבודה והסביבה.
בקיצור, אם יש לכם שעתיים להרוג, הדוח הזה הוא די אינפורמטיבי, ולפעמים - לא מתמקד רק בתפוח הגדול.
