קונספט מקורי, משחק בלתי ניתן לסיווג
שחור ולבן מכה ראשוןהייצור והמשחק שלו. אתה עלול להיות מבולבל בהתחלה כי הטיפול דיקשה. המשחק קרוב מאוד לקונספט של Populous הישן. מי זוכר את האפליקציה הזו? שחקנים ראשונים ב-LC? הדמיון בולט כי הקונספט זהה. אתה מגלם אל, המשימה שלך, אם תקבל אותה, תהיה להפוך כמה שיותר חסידים לדת שלך. המשחק מחליף שלבי תנועה ושלבי בנייה. שחור ולבן הוא לא סוג של ענקים. להיפך, המשחק הוא הכל מלבד רעידת אדמה. זה מבוסס עליצירתיות ואינטליגנציה. משחק שכנראה לא ימצא חן בעיני שחקני הארדקור. בלאק אנד ווייט אינו אלאמַהְפֵּכָהבספריית משחקי מק...
אתה תהיה מגדל, בני. ואתה תהיה חוטב עצים. ככה זה, אנחנו לא דנים!
Black & White מציע אלמנטים ניהוליים, דרך הכפרים שאתה צריךלְנַהֵל. הדבר כרוך בעמידה בציפיות של תושבי הכפר המבקשים עצים, מזון או בניית מבנים הנחוצים לרווחתם, ולכן להרחבתם. למרות שתושבי הכפר יכולים להסתדר בעצמם, השחקן יכול גם, למען האופטימיזציה, להקצות להם משימות ספציפיות (לכרות עצים, לטפל בשדות, להתרבות וכו').
היבט הניהול של שחור ולבן, לעומת זאת, הואחוליה חלשהשל המשחק המדובר. למעשה יש מעט בניינים לבנות, וכאשר בקטגוריית בניין נתונה, כמה זמינים, השחקן לא יכול לבחור איזה מהם לבנות קודם: הם תמיד בנויים באותו סדר. היינו רוצים קצת יותר בחירה ושליטה. בכל זאת נזכיר את קיומם של פלאים, מונומנטים יקרים מאוד המעניקים יתרונות שונים, שבנייתם תמיד מרגשת ליישום.
בואי הנה חיה מלוכלכת! עזוב את האיש!
לבסוף, כמובן, יש את היצור. חיה אנושית זו, שמקורה בנמר, קוף או פרה. למה בכלל יצור? כי ביקום השחור-לבן, כל אל קשור ליצור. ככה זה.
בתור אלוהים, השחקן יורש אפוא בתחילת המשחק יצור קטן, בור וזניח, טיפש, יש שיגידו, אבל בכל מקרה סקרן מאוד. היא אכן קשובה לכל מה שקורה סביבה, ותלמד, לאט לאט, כיצד פועל העולם סביבה, על ידי התבוננות והתנסות. אם נותנת לנפשה, היא תנסה כל דבר ודבר ''שנכנס לה לראש'': מה הטעם של כפרי, מה זה עושה אם אני זורק אבן על בית, מה קורה אם אני שם אבן. עץ בשמורת העצים...
כדי להאיץ את הלמידה של היצור שלו, השחקן יכול למקד את תשומת הלב שלו במה שהוא עושה, בתקווה שזה יחקה אותו לאחר מכן. ברור שבין מה שאנחנו רוצים לגרום לה להבין לבין מה שהיא באמת מבינה, יש לפעמים חילוקי דעות. בין פוזות לזריקה, למשל, יש ניואנס קטן שהיצור לא מבין ושתושבי הכפר היו רוצים להתפוגג... לכן זה תלוי בשחקן לתגמל או להעניש את היצור שלו,עם ליטופים או סטירות, להגיד לה אם מה שהיא עשתה זה עתה הוא טוב או רע. כך, לאט לאט, השחקן יעביר את הידע שלו, ילמד את היצור שלו כיצד לקיים אינטראקציה עם הסביבה שלו, להטיל לחשים, או אפילו להתנהג עם תושבי הכפר. היצור הזה, שעוצב על ידי השחקן, מעין שגריר אלוהי, יהיה שימושי מאוד להרשים ולכן המרת כפריים, במיוחד אלה מכפרים מחוץ לאזור השפעתו.
חוויה מיוחדת במינה
הנוכחות של היצור היא לא רקרעיון חדשני, אבל מעל הכל חוויה ייחודית. במשחקים אנו רגילים ללמוד להשתמש בממשק, להטמיע את מכניקת המשחק ולהסתגל למצבים שצצים. בשחור לבן, מדובר גם בהעברת ידע, בלימוד מה שאתה לומד בעצמך. חוויה מאוד מתגמלת, דומה לזו של גידול ילד.
עם זאת, היצור יכול להיות קצת מביך. זה אכן מרכיב במשחק שנשלט בצורה גרועה, שמפריע כל הזמן בכל דרך, ואשר מונע מאיתנו להתרכז במטרה העיקרית, שנותרה ניהול וכיבוש. היצור למעשה אינו חיוני להשגת מטרותיו, יש למעשה רמה שלמה של המשחק שמתרחשת בחלקה בלעדיו. אסטרטגים ומנהלים קשים, שרגילים לשלוט בכל דבר, אולי יתעצבנו מהאלמנט הסוער הזה.
ממשק מוצלח
לגבי הממשק, אנחנו יכולים לדבר עלהצלחה מוחלטת, או אפילו מהפכה של ממש. שום סמל ושום תפריט לא מופיעים על המסך: כל הפעולות הן הקשריות ומתבצעות באמצעות סמן בצורת יד, המופעל באמצעות שני לחצני העכבר. צריך עץ?תפוס עץולזרוק אותו למחסן. להקצות בן כפר למשימה מסוימת?תפוס אותו ושחרר אותובמקום העבודה העתידי שלו. כל זה מתאפשר הודות ליקום מאוד אינטראקטיבי, שבו אפשר לתמרן כל דבר והכל (גם אם אנחנו מצטערים שלא הצלחנו לשנות את התבליט, כמו ב-Popoulous, או לפעול על הים ליצירת גלי גאות, עבור דוּגמָה).
למעשה, Black & White מבקש מהשחקן להשתמש ביד הסמן כפי שהם היו משתמשים ביד שלו, מה שיכול להיות פרשנות טובה לרעיון של "ממשק אינטואיטיבי מושלם". כך, זריקת חפץ נעשית במספר שלבים, עם העכבר: תנועה קטנה אחורה (לתנופה), תנועה גדולה קדימה, ואז שחרור החפץ ברגע מחושב בקפידה. הטלת כישוף מתבצעת על ידי "ציור" שלטים קבליים על המסך, כאילו לשחקן יש קסם בקצות אצבעותיו. שימוש חדש שכזה בעכבר הוא, בהתחלה, מבלבל וייקח כמה שעות עד שמתרגלים אליו (השילוב של קיצור המקלדת + עכבר נראה, בסופו של דבר, כבחירה הטובה ביותר). מצד שני, הגמלוניות בהתחלה מתאימה למדי לנושא המשחק עץ נופל מבלי משים, הוא מתמוטט על בית, תושבי הכפר בורחים, מפוחדים... אין ספק: אתה באמת מרגיש כמו כל-. אל חזק, גם אם מגושם. מצד שני, הנקודה השלילית היחידה: שחקנים המשתמשים בעכברי אפל עם כפתור בודד ייאבקו בלחיצות תפוח. עכבר עם יותר מ-2 לחצנים וגלגל יאפשר לך להשתמש פחות בקיצורי מקלדת: למשל, כדי להגדיל, הגלגל מספיק!
אני אלוהים, אתה הבן שלי!!
כי בכל זאת חייבים לומר שחלק ניכר מההנאה קשור לתחושה הזו של להיות כל עוצמתי. הריאליזם של היקום עוזר לחזק את התחושה הזו. המנוע הגרפי, במיוחד, מרשים: חפצים מתגלגלים במדרונות, התפשטות אש, הרס הדרגתי של מבנים וכו'. ואז, יש את תשומת הלב לפרטים המובאים לעיצוב העולם הקטן הזה. כל כפרי הוא ייחודי, יש לו סטטיסטיקה משלו, הם נולדים, עובדים וגילאים, הם זכר או נקבה... פונקציית הזום, בעלת עוצמה נדירה, מאפשרת לצפות באי מכל הזוויות ומכל התפרים. כמובן, זה רק "טריק" טכני בלבד, אבל יש לו את הכשרון לתת ליקום את הרושם של קיים. השמיים מאוד משתנים (אפשר גם להשתמש בנתוני מזג אוויר אותנטיים בזמן אמת): לילה, יום, גשם, שלג, עננים... במילה אחת, זה אמין כמו כל דבר ונעים לצפות בנוף. למרבה המזל, מכיוון ששלבים מסוימים של המשחק הם מאוד מהורהרים, השחקן אינו מתבקש כל הזמן. טוב לדעת אם חיכיתם למשחק אסטרטגיה "עצבני" יותר.
אלוהים-סימס מוצלח למדי?
אין ספק, שנות הפיתוח הנחוצות ליצירת שחור ולבן ניתן לראות במוצר המוגמר, אשר, כשלעצמו, כבר יכול להיחשב כהצלחה. ברמת הממשק, המשחק מגדיר בבירור מחדש סטנדרט חדש במונחים של "אינטואיטיבי" ו"ידידותי למשתמש". מבחינת משחקיות, שוב, מדובר בהצלחה, גם אם הפעם קשה יותר לדבר על מהפכה. על ידי ערבוב של מגוון רחב של ז'אנרים (ניהול, אלוהים-סים, משחק תפקידים, חינוך ליצורים וכו'). עם זאת, כמה נקודות מאכזבות מעט. החלק הניהולי, למשל, היה מרוויח מלהיות קצת יותר עשיר. הביקורות הגדולות ביותר, לעומת זאת, נוגעות לקצב ולקושי של המשחק. ההתקדמות, שכנראה נועדה להתאים לקהל רחב, מתגלה באיטיות מדי עבור שחקנים מנוסים. יתר על כן, ההשפעה של מרכיבי האסטרטגיה והניהול מוחלשת במקצת על ידי חוסר מסוים באתגרים. מה הטעם לנסות לנהל כפר אם אתה מרגיש שהוא יכול להסתדר טוב מאוד לבד?
אבל מה שחסר לשחור ולבן במשחקיות, זה מפצה בקסם ובטבילה. מעולם לא הייתה לנו כל כך הרבה שליטה והשפעה על יקום כל כך אמין ומציאותי. אז אם הגיע הזמן לעבור לדור חדש של אלוהים-סימס, Black & White מתאים באופן אידיאלי להוביל את הדרך. חבל שזה יצא כל כך מאוחר ב-Mac...
לסיכום
שחור הוא אחד מהמשחקים שאתם חייבים להחזיק... מקורי, יפה וקל לטיפול, מה עוד אפשר לבקש? אין מה לבקר בשחור לבן מלבד הקושי שלו. בנוסף, זה לא דורש שום תצורה גדולה. המשחק הזה מיועד הן לקטנים מבינינו והן למבוגרים. הקסם שמגיח משחור לבן ללא ספק כבר כבש נשמות.
נ.ב: Neobugs כבר מכור ;-)
